לימוד לשלום ביתנו

"על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים" – האומנם, כפשוטו?!

הגמרא, במסכת גיטין נה, ב מספרת – "אקמצא ובר קמצא חרבה ירושלים" – האומנם?! האומנם בגלל מריבה בין שתי אנשים קשה ככול שתהיה חרב המקדש וחרבה ירושלים כולה?! הרי להזכירכן הקב"ה לא היה מחריב את סדום ועמורה אילו רק היה מוצא בה צדיק אחד. אלא שבסיפורם "התמים" של קמצא ובר קמצא חז"ל מלמדים אותנו דרך הדמיות, לשון הסיפור והפרטים הקטנים המוזכרים בו באגביות על מציאות קשה וקלוקלת שהייתה באותו הדור. מציאות של מחלוקות, פלגנות, קרע, שנאה, השפלה, עלבון, נקמנות, מציאות בה אפילו "מנהיגי הדור" היו  בשפל מוסרי.

חלק מאגדות החורבן הוכנסו לתלמוד הבבלי במסכת גיטין והן עוסקות בעיקר בחורבן הבית השני. כידוע מסכת גיטין היא המסכת הששית בסדר נשים שעוסקת בעיקר בגירושין – בפירוד ובנתק בן אישה לבעלה. כאמור, במסכת זאת ראו חז"ל לנכון להכניס את סיפור החורבן המפורסם על "קמצא ובר קמצא". רמז לנתק של איש מרעהו ונתק של שבירת הברית בין העם לה'.

על מנת לרענן את הזיכרון אביא לכן את עיקר סיפורם של קמצא ובר קמצא (גיטין דף נה, נו): אחד מחשובי העיר ערך משתה גדול שכול המי ומי היו מוזמנים אליו ובכללם כמה מגדולי הדור. לאותו אדם היה חבר בשם קמצא ושונא בשם בר קמצא. שמשו של אותו האיש שזהותו לא נחשפת נשלח על ידו להזמין את קמצא אך זה טועה ומזמין תחתיו את בר קמצא. כאשר בעל המשתה נתקל בבר קמצא הוא מגרש אותו בבושת פנים למרות תחנוניו כאשר אף תלמיד חכם שהיה נוכח במשתה לא מוחה על כך. בר קמצא מושפל ומתמלא בכעס וביצר נקמנות רוקם מזימה שכול תכליתה לגרום לקיסר הרומי להאמין שהיהודים אינם נאמנם לו ובכך הוא מביא לחורבנה של ירושלים. לא כאן המקום להתפלפל בכול אותם רבדים עמוקים של הסיפור הזה. יחד עם זאת קשה להתעלם "מגיבורי הסיפור" – קמצא ובר קמצא שהכתוב כפשטו זוקף לחובתם את נפילתה של ירושלים במידה שווה. אולם, בסיפור לא נמצא שום עדות לכך שקמצא היה מעורב באיזושהי דרך באותה מריבה למעט העובדה שבטעות לא הוזמן אל המשתה. מה חז"ל ניסו לרמוז לנו כאן?! מדוע אותם דמויות "זכו" להפוך לסמל של החורבן במידה שווה?!

אם תעברי על -יד בית כנסת או בית מדרש הנושא את שמו של רב "פלוני אלמוני" תסיקי ובצדק שכנראה אותו רב היה גדול בתורה ויראה שמים שזכה שעל שמו יקרא מקום שכול תכליתו קדושה. אזי, קשה להאמין ששמו של קמצא שורבב בטעות "לכותרת" הסיפור יחד עם אותו בר קמצא. אלא, סביר יותר שחז"ל רמזו לנו בכך שלא נטעה לקרא את הסיפור הזה כפשטו. דהיינו, אזכורו של קמצא באותה נשימה עם בר קמצא שם אותם יחד באותה המשוואה מבחינה רוחנית. זהו רמז עבה לריקבון המוסרי שפשט באותה תקופה בכול חלקי העם הרבה מעבר לתקרית הספציפית הזאת. בנוסף, המהר"ל אומר שהשם קמצא הוא מלשון קמיצה דהיינו חילוק ופירוד ואף שמעתי כי השם נגזר מהמילה לקמוץ ולסגור. כלומר, חז"ל רומזים לנו כאן כי מדובר באנשים שמחזיקים ומתבצרים בעמדותיהם ללא פשרה וכי הוותרנות או הניסיון לשמור על השלום בין איש לרעהו אלו מושגים שנמצאים מהם והלאה. אנשים כאלו לא ימצאו את עמק השווה ולא יחפשו לגשר בשעת כעס אלא ילחמו על מעמדם והאינטרסים המידיים שלהם בכול הכח, ילבו את השנאה וימשיכו להילחם בכולם ללא לאות.

בניין הארץ אל מול חורבנה – כוחן של נשים

סיפור החורבן הזה הזכיר לי את פרשת פנחס אותה קראנו אך לא מכבר ואת חטא המרגלים שנזכר שוב בפרשת דברים אותה קראנו בשבוע שעבר. בפרשת פנחס אנו רואים דוגמא הפוכה ב -°180 לסיפור החורבן הזה. בפרשת פנחס פגשנו בבנות צלופחד ולמדנו הן מהפשט והן מהדרש על מעלותיהן הרבות עד שזכו שדיני חלוקת הנחלות ודיני היורשים נכתבו דרך סיפורן. רש"י אף כותב כי "ראויה הייתה פרשה זו להיכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן". באילו מעלות מדובר שפרשיה שלמה תכתב על שמם? אחת מהמעלות נלמדת מהמקרא בפרשיה שמספרת שמיוצאי מצרים לא נשאר איש שיזכה להיכנס לארץ ישראל עקב העונש על חטא המרגלים: "וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי" (במדבר, כ"ו, ס"ד) ומבאר רש"י: "אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ". כלומר, מהאנשים לא נשאר איש אך מהנשים נשארו. בעוד שבחטא המרגלים העם מתמרדים כנגד משה וה' בסירובם לעלות לארץ הנשים חיבבו את הארץ, והגדילו לבטא זאת בנות צלופחד שמבקשות בה נחלה. בנות צלופחד עומדות כאן כסמל לאותן נשות דור המדבר אשר עסקו בבניית הבית הרוחני והגשמי על כול המשתמע מכך ובחרו שלא להיסחף בהמרדה כנגד משה וה' שהובילה להמשך הנדודים במדבר. כלומר, גם כאשר הדור הביא לחורבנו הכתוב מצא דרך לזכות את הנשים אשר המשיכו לעסוק בבניינו. אם נחזור לאותם קמצא ובר קמצא כסמל לדור החורבן נבין כעת יותר טוב עד כמה היה עמוק השבר ששמם נחקק האחד על יד השני וגזר עליהם "גזרה שווה". הן מדור המדבר בחטא העגל והן מדור חורבן הבית השני אנו רואים כיצד הלך רוח של העם יכול להוביל לחורבנו. עד כמה ההרס והחורבן מושפע מהפלגנות ומההתבצרות בעמדות שלנו בכול מחיר. כול אלו יוצרים קרע שהולך ומדרדר כשרפה בשדה קוצים עד שהשכינה מסתלקת ממנו.

בניין הבית היהודי הפרטי שלך אל מול חורבנו

בסדרת הכתבות האחרונות זכינו ללמוד בר"ה כיצד מהות האישה היא קרוב הגאולה מתוך בניין הבית הפיזי והרוחני בו מהותה צרובה כמו שהייתה נטוע חזק באחיותינו נשות דור המדבר. אין לי אלא להתפעם מחוכמתם של חז"ל שכאמור בחרו לספר את סיפור החורבן על "קמצא ובר קמצא" דווקא במסכת גיטין שדנה בנתק בין איש לאישה שעל פי רוב נוצר לאחר חורבן ביתם שלהם, אותו צער אותו כאב. אם כך בואנה ונלמד אייך מאותם סיפורים כואבים של דור המדבר וקמצא ובר קמצא אנו לומדות לא להחריב ולהרוס את ביתנו שלנו על ידי כוחו של הדיבור.

הדיבור כזרע הפורענות

כמה נזק עלול לגרום הדיבור חסר מחשבה ומעצור?! משול הוא למכונית חסרת בלמים, שאף אם היא חדישה ומשוכללת, מפוארת ויוקרתית, היא מסוכנת לבעליה ולסובביו. יש אנשים שכאשר הם נדרשים להתנצל על מילותיהם הם אומרים: 'אבל רק אמרתי…'דוד המלך המשיל את הלשון לחִצי גיבור שנונים, כי בכוחו של דיבור לזרוע הרס ואף להרוג, ולעתים הנזקים שהדיבור מחולל אינם הפיכים. לצערי כבר שמעתי מנשים רבות את גודל צערן על שבמו ידיהן הן זרעו הרס בביתן, ואין להן אף צל של מושג כיצד לאחות את שברי הנפש של הבעל ושל הילדים. הבה נחשוב לפני שנדבר, כי מילה שנאמרה אי אפשר להשיבה. שנים בהם אני מלווה נשים למדו אותי כי כאשר תלמדי לזהות את השפה השגורה בינך לבין עצמך ובין בני בתך תוכלי לשנות את מערכות היחסים בין בני הבית ובכך תזכי שדברייך יהיו דברי בינה בונים ונשמעים.

תקשורת המקרבת לבבות – הבסיס החיוני לשלום הבית

המילה תקשורת היא מלשון קשר, אם היא בונה ומקרבת יש בכוחה לקשר, לגשר, לחבר ולרפא. במיוחד בתוך בתך יש בך את הכוח לבנות את בן הזוג ואת הילדים דרך המילים הטובות. סיפור אישי מבית אבי ימחיש זאת יפה. זהו סיפור על ניגודים משלימים, בונים ומעצימים. בניגוד לאמא אבא היה נלחץ בקלות במיוחד בכול מה שקשור לעמידה בלוחות זמנים. יחד עם זאת, עניין זה מעולם לא הווה נושא של חיכוך או מריבה בביתנו. הסיבה לכך הייתה שאמא ראתה את אבא בעניים חומלות ואוהבות והבינה שאבא לא עושה זאת בכוונה אלה שבאמת הוא לא מסוגל להתמודד פיסית עם לחץ של הדקה ה – 90. אך מעבר לזה ברוב חוכמתה של אימי היא רתמה אותנו הילדים במילים טובות ומעצימות לעשות נחת רוח לאבא ולשמח אותו. כך יצא שלטיסות משפחתיות עם אבא הגענו 6 שעות לפני הזמן ובזכות הוריי שולחן השבת שלי מאז נישואי ועד היום ערוך כבר מיום חמישי… אם – כן, גישה ותקשורת חומלת ואוהבת היא זאת שתקרב בין בני הבית תמנע את חורבנו ותקדם את בנייתו ובכך נזכה לבניית בית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן.