את נתונה כולך במרוץ, רצה מדבר לדבר, בית, עבודה, ילדים, פרנסה, אוכל, בגדים, דבר רודף דבר, את לא מספיקה לנשום,
ואיפה הראש והלב? אולי נשאר אי שם בדרך.
לפעמים התמרור "עצור" או המושג "לא לשחק באש" הם לא רק המלצה אלא חובה כדי למנוע פגיעות!
הזמן בורח לך בין הידיים, את רצה ממטלה למטלה ובין לבין יוצאות לך מילים ללא משים ופתאום… את רואה את בעלך פגוע, הילד המתוק שלך בוכה, ואת לא מבינה מה רוצים ממך,
מה, איך בתוך כל המרוץ הזה את עוד רוצה שאשים לב?!
סליחה שאני מעזה לשאול אותך שאלה חצופה:
קרה לך פעם שהדלקת את הלהבה ומחוסר שימת לב הנחת את ידך על האש הבוערת? בטח לא מובן לך איך אני שואלת שאלה שכזאת, שהרי אדם שפוי יפחד להניח את ידו על אש חיה,
אז איך עלול לקרות מצב כזה בו אנו משחקים באש ופוגעים בלי שימת לב?…
ואולי את אומרת לעצמך: "די אל תגזימי. בסך הכל אמרתי כמה מילים, למה להתעסק בקטנות?!"
נניח, שהייתי שואלת אותך- מה גרוע יותר לשדוד בנק או לפגוע בזולת? ברור שכל אחת היתה עונה שלשדוד חמור יותר.
הצצה למבט האמיתי של התורה
פרשת השבוע פרשת בהר מגלה לנו את המבט האמתי של התורה על כך, וכך כתוב – "לא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה, יז)
התורה אוסרת עלינו לצער יהודי ולפגוע בו, האיסור כולל פגיעה בממון ופגיעה בדיבור.
ואם חשבת שבודאי פגיעה בממון חמורה יותר, מחדש לנו רבי יוחנן בן רשב"י:
"גדולה הונאת דברים יותר מהונאת ממון", כן שמעת טוב! מי שפוגע בזולת גרוע יותר מאדם שביצע הונאת ממון! ואל דאגה לא באתי להוריד במאמר זה את חומרת הגניבות אלא להיפך להראות עד כמה פגיעה במילים חמורה אף יותר מגניבה.
אז האם נמשיך לומר עוד באדישות: לא שמתי לב?!
פגיעה בשני היא פגיעה באש, ומאש מתרחקים כמו מאש 🙂
וגם אם לא התכוונו, אומר לנו ר' חיים שמואלביץ שאדם ששם ידו באש האש שורפת גם אם הוא לא התכוון. (שיחות מוסר, שערי חיים מאמר ע"ד).
פגיעה בזולת היא מסוכנת עד מאוד,
הגמרא בבא מציעא (נ"ט, ע"א): "אמר רב חסדא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה" – מזמן חורבן בית המקדש כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה, שתפילתו של מי שאונו אותו כלומר פגעו בו תמיד פתוח שה' שומע תפילתו. והדבר מסוכן כמובן לפוגע!
אז נכון שבמירוץ הזה והחוסר פניות אנחנו אולי לא שמות לב, דבר שמעיד עליו האמרי אמת שנובע מחוסר יראת שמים, ודווקא לכן אולי באמת הגיע הזמן להחזיר את הראש והלב למקומם דווקא בימי ספירת העומר ימים בהם מתחזקים באהבת ישראל ובעבודת המידות-
גם אם המקור לכך הוא דפוסי התנהגות שקשה לנו מאוד לשנות, חשוב להתאמץ ואפילו לפנות לעזרה מקצועית, שהרי כפי שאמרנו מדובר באש ואין הנחות בבן אדם לחברו!
לחבר את הראש ללב ולהמנע מחטא אפילו בשוגג
רבי צבי הירש תאומים אב"ד קאליש כותב בספרו ארץ צבי שבקורבן חטאת יש הלכה לא להפריד לגמרי את הראש של הבהמה מהגוף בזמן ההקרבה , ודבר זה מרמז לאותו אדם שחטא בשוגג, שחטא בעיקר מפני שלא שם לב –
לכן צריך להשאיר את הראש מחובר לגוף כשמביא קורבן– כדי ללמדנו קצת יותר לחשוב על מה שעושים, לחבר את הראש לגוף וללב, לשים לב למה שהוא עושה וכך להימנע מחטאים.
זה הזמן לחשב מסלול מחדש
כל אסון שקורה בא לעורר אותנו.
השבוע בארצות הברית בחור צעיר נדרס למוות בתאונה של 'פגע וברח', ובלוויה ספד לו אביו במילים מעוררות לב, ואמר בהספד : "היה איזה בחור שהגיע ממשפחה שבורה ומישהו בייש אותו, והילד שלי שאל איך אפשר ככה לבייש ולהיות רע לאחר???
הוא הרי ממשפחה שבורה… הילד שלי היה אציל נפש, כי הוא בכה לא מהצער שלו, אלא מהצער של אותו בחור!
יש שיגידו שמדובר בעודף רגישות – אך לא היא! זה לב רחמן, לב יהודי ששם לב על פגיעה בשני ומיצר על כך!
נשים לב לאי שימת לב ולא נפצע לבבות
בואי נחשב מסלול מחדש ובמקום לאמר "מה כבר אמרתי" נעלה על ההר, משם רואים מרחוק -נסתכל לעומק פנימה נביט בנפש הרכה של הזולת, נבין את חומרת הענין ונחרוט את דברי הפרשה בליבנו כדי לשים לב יותר בכל מצב גם במרוץ שלא לפגוע בשום אדם,
בדיוק כמו שלא נגנוב ובדיוק כמו שלא נשחק באש!
בהצלחה!
