כמה פעמים התאכזבת שדברים לא הלכו בקלות אפילו שהשתדלת כול כך?! עם המכשולים והעיכובים עשויים להגיע גם מחשבות שליליות ומעכבות והאתגר לא ליפול במלכודת הזאת ולא לאבד את האמונה.
בפרשת השבוע משה רבינו מזכיר לעם ישראל את הדרך שהם עשו ממצרים ועד לארץ המובטחת במשך ארבעים שנה ואת כל העיכובים והקשיים שהיו להם בדרך: "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא" (דברים ח, ב). כלומר, רואות אנו שהדרך של עם ישראל לא הייתה קלה אלא מרובת קשיים, פעם לא היה להם לחם עד שהגיע המן ופעם אחרת המים היו מרים עד שה' המתיק להם אותם, או שבכלל לא היו להם מים עד שה' הוציא להם המים מהסלע, וכן הלאה.
המרחק ההיסטורי בנינו לבין דור המדבר כמו גם העובדה שאת סיפור יצאת מצרים אנחנו מכרים עוד "מתקופת הגן" יוצרים בנינו לבין אבותינו במדבר ניתוק רגשי. כלומר, אנחנו לא תופסות את העוצמות של הסיפורים האלו עד הסוף ולכן מתקשות לשאוב חיזוק משמעותי מתוך הזדהות אמתית איתם. בואי נעשה תרגיל קטן, עצמי לרגע את העניים ודמייני את עצמך בשמש אב היוקדת בטיול שטח עם המשפחה דווקא במדבר יהודה… הכול הולך בדיוק כמו שדמיינת אלה שאז, ככה באמצע המסלול את מגלה שאת התיק עם המים והאוכל שכחתם בחניה…תחושת הצמה משתלטת עלייך ועל הילדים, בחצי שעה הבאה כולם כבר מתחילים להראות סמני עצבנות ועייפות, בזאת שאחריה הלשון יבשה והדאגה מתחילה לצוף כשאת מבינה שהדרך לסיום המסלול עוד ארוכה ואתם בסכנת תשישות והתייבשות אמיתית….די, פקחי את העניים תחזרי למציאות ותנשמי עמוק. עכשיו תדמייני עם שלם נודד במדבר חולות לבנים, שנה אחר שנה נשים ילדים וטף ומוצא את עצמו פעם אחר פעם מתמודד אל מול אתני המדבר עד אובדן האמונה במושה ובה'. עכשיו, יש סיכוי טוב שאת איתי ומבינה שפה אנחנו מדברים על עם שלם שהתמודד עם מכשולים לא פשוטים בלשון המעטה. מכשולים שלא אחת היו ממש בגדר חיים או מוות. בואי נחזור אלייך, אני לא יודעת איזה "מדבר" את צריכה לחצות או אלו מכשולים הוא מביא איתו אבל אני בטוחה שתוכלי עכשיו לשאוב חיזוק והשראה מדור המדבר ומדברי משה לבניו לקראת הכניסה לארץ.
אז מה פשר הקשיים? אם נחזור לפסוק נמצא את התשובה : "…לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא" (דברים ח, ב). כלומר, לנסות את עם ישראל כדי שיכירו את עצמם וידעו מה החוסן האמוני שלהם. לכן, באופן דומה, המסר עבורנו הוא ללמוד מה הקול הפנימי שמתנגן בתוכנו בעתות קושי. דווקא בעת קושי, בדרך בה את מגיבה מתגלה האני הפנימי שלך. מתגלה, האם גם בעת קושי את ממשיכה לדבר אמונה או לא. ואם לא, קיבלת הזדמנות להכיר את עצמך ולהתחיל לעבוד על המידות, לשנות דפוסי התנהגות ודפוסי מחשבה מעכבים ולבנות בתוכך חשיבה ושייח חיוביים ולהתחיל מחדש חיים עם אמונה פנימית איתנה.
בספר "שבילי האמונה" שחיברתי אני כותבת באריכות על מטרת הניסיונות ועל הדרך להתגבר ולהתמודד עם הקשיים ואתן מתוכו כמה חיזוקים. תחילה, עלינו להאמין שהניסיונות הם בגדר "פיזיותרפיה אישית", כל אחד מקבל "אבזר עזר" לאימון, כול אחד מקבל את הניסיון הפרטי שלו שמאפשר לו לבנות את האישיות ולתקן את עצמו. בשלב השני, עצרי ונסי להיות נוכחת ברגע! להתבונן ורק אז ללמוד ולשנות. חפשי גם ברגעים הקשים את האיתותים מה' מכל כיוון ודרך. השכילי להתבונן בעצמך וללמוד אייך את מגיבה והאם התגובות שלך הולמות וחשבי לאן ואייך את יכולה להוביל את עצמך לבנייה! כך שבסופו של דבר הקשיים האלה הם לטובתנו כפי שראינו בסוף הפסוק בדברים ח, טז "..לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ". אין ספק שעלינו להתפלל על תביאיני לידי ניסיון אך כשהם כבר כאן זוהי הדרך וזה הכיוון להתמודד עימם נכון!
